סיפורי ההצלחה של שיטת אביבה

מאלופת ג'ודו למדריכת שיטת אביבה

מיה פנדל היתה רק בת 20, ורווקה, כשפנתה לראשונה אל יהודית פוני כדי ללמוד לתרגל ב"שיטת אביבה" ולהחזיר לעצמה את המחזור החודשי שחדל להופיע. כחוזרת בתשובה, היא ידעה שעליה להכין את עצמה ליום שבו תינשא לאיש ותרצה להפוך לאם. וזה עבד.

קשה לאמוד את המרחק שעשתה מיה פנדל מיום שזכתה באליפות ישראל בג'ודו, והיא אז עולה חדשה, ילדה חילונית בת 12, נודדת בין ערי פרברים צפוניות, ועד חייה היום כאישה דתייה, תושבת המרכז, נשואה ואם לשני פעוטות. למתבונן מבחוץ, כל כך גדול הפער בין שתי הדמויות עד כי קשה לזהות את הרצף שהוביל אל חייה הנוכחיים; אבל לדברי מיה, מדובר בתהליך ארוך, הדרגתי, ששינה את עולמה לאט ובבטחה.

בת שש וחצי הייתה כשעלתה עם משפחתה מאוקראינה, והַמְשיכה אל הספורט הייתה טבועה בה מאז ומעולם. אמה הייתה מורה להתעמלות, ובגיל שמונה כבר החלה מיה להתאמן בחליפות הלבנות, מסמנת הבטחה לעתיד לבוא.

שמונה שנים אינטנסיביות היה הג'ודו חלק בלתי נפרד מחייה – היא הייתה חברה בנבחרת ישראל, וגם קטפה פעמיים את אליפות הארץ לנערות - ולכן, כשהמחזור החודשי שהגיע בגיל 14 לא היה סדיר, היא לא נתנה על כך את דעתה.

בדיעבד, היא תוהה אם לפעילות הגופנית המאומצת היה קשר לאי סדירות המחזור, והאם היה בה משום נזק. כך או כך, היא מספרת, "קיבלתי בערך פעם בחודשיים, וחשבתי שזה נורמלי. גדלתי על תזונה בריאה, עם אמא שמודעת לעניין הגופני, אז לא עשיתי מזה עניין".

בגיל 17 חזרה בתשובה, אך "החלטתי בכל זאת להתגייס לצבא, כעתודאית". וכך הגיעה אל אוניברסיטת בר-אילן – אל לימודי כימיה שתמיד סיקרנו אותה, וגם אל הקהילה הדתית, המחבקת, של ישיבת רמת גן. "באותם הימים, כבר הפסקתי לקבל את המחזור לגמרי. במשך שנתיים לא קיבלתי בכלל, אבל אני מודה שהסידור הזה היה לי די נוח, אז הנחתי לעניין".

אבל כעבור שנתיים, החליטה שיש לגמור עם ההזנחה ולעשות מעשה. "רציתי לטפל בעצמי, להכין את עצמי לכך שבבוא היום אינשא ואהפוך לאמא", היא משחזרת.

בת עשרים בערך ניגשה איפוא לראשונה לרופאת נשים, שהציעה לה מיד ליטול גלולות למניעת הריון להסדרת המחזור. "לא הבנתי למה אני צריכה תרופות, ואמא שלי התנגדה להן בתוקף. כדרכה, התקוממה נגד כל תהליך שהוא לא טבעי – ואני שמעתי בעצתה ולא לקחתי את התרופה".

"כעבור זמן מה, בדרך נס, התגלגל לידי במקרה ספרו של דוד בן יוסף 'האם יש סיכוי לאהבה'. זה ספר נפלא, שהשפיע עלי באופן עמוק. בן יוסף, שריפא את עצמו מסרטן בשיטות טבעיות ובעזרת צחוק, שמחה ואמונה, מציין בנספח לספרו שיטות טבעיות שונות לטיפול בבעיות רפואיות שונות. בין השאר הוא מזכיר שם את שיטת אביבה. כשקראתי את ספרו ונתקלתי בשיטה, הרגשתי שזהו זה, מצאתי מה שחיפשתי.

ומה עשית?

"האמת היא שחיפשתי ומצאתי את אביבה שטיינר עצמה. התקשרתי אליה, אבל היא אמרה שהיא כבר מבוגרת מדי ואין לה כוח לתרגל את השיטה, אבל הפנתה אותי ליהודית פוני".

המפגש עם יהודית היה נקודת המפנה בחייה, אומרת מיה, ביותר מהיבט אחד. "יהודית פגשה אותי בשמחה ובמאור פנים. לא ידעתי כלל שגם היא דתייה עד שפגשתי אותה. לא שזה משנה, אבל הרגשתי חיבור עמוק אליה מהרגע הראשון. יהודית לימדה אותי את התרגילים, ואני הקפדתי לתרגל במסירות. אחרי תקופה קצרה התחיל מחזור ראשוני, והייתי מאושרת. ידעתי שאני בדרך הנכונה".

בהדרכתה הצמודה של יהודית, חזר לאט לאט המחזור האמיתי. הוא לא היה לגמרי סדיר, אבל כבר היה ברור שהוא תקין.

ואז הכירה מיה את מי שהפך להיות בעלה. "בגיל 24 התחתנתי, וכדי שלא להסתכן ב'חופת נידה' – כלומר, להיות טהורה ומותרת לבעלי ביום החופה – נטלתי גלולות באופן חד פעמי. כעבור חודשים ספורים נכנסתי להריון".

היום היא בת 28. בתה הבכורה בת שלוש, והצעיר בן שבעה חודשים. "כשהמחזור חזר, אחרי תקופת ההנקה של בתי הבכורה, נדרש לו זמן להסתדר, ושוב נעזרתי ביהודית. היא נפגשה איתי בשנית, על חשבון זמנה ובהתנדבות, והקדישה לי זמן מרצונה הטוב כדי לבדוק אם אני עושה נכון את התרגילים. היא תיקנה אותי כשצריך, העירה הערות, וברוך השם נכנסתי להריון שוב".

בשנה האחרונה השתתפה מיה בקורס מדריכות השיטה, מתוך תחושת שליחות ורצון להעביר את הידע הלאה. "אני עובדת בהוראה, אני מורה לכימיה, אבל היה לי חשוב ללמוד להדריך כדי שאוכל לעזור גם לנשים אחרות. אני מאמינה שהתרגילים שלמדתי הם כלי, שאני ונשים אחרות יכולות להשתמש בו בכל תקופת הפוריות וגם לאחריה".

איזה מסר את רוצה להעביר לתלמידותייך לעתיד?

"להתמיד, להתמיד, להתמיד. ולרגע לא להפסיק להאמין. התרגילים אמנם דורשים משמעת עצמית, אבל זה קל, פשוט וטבעי – ובוודאי עדיף על תרופות והתערבות פולשנית. ואסור לשכוח את האמונה והשמחה, כי הן המרפא לכל".