סיפורי ההצלחה של שיטת אביבה

הרגשתי שנפל לי גרזן על הראש

הרגשתי ש"וקע אלפאס פי (אל)ראס", נפל לי גרזן על הראש...

מה היית עושה לו בישרו לך, בגיל 26, שגופך נכנס לגיל המעבר וכי ארוסך ואת, שאמורים להינשא בקרוב, לא תוכלו להקים משפחה לעולם? ומה אם בחברה השמרנית שבה את חיה כל הפתרונות המודרניים אינם מקובלים? נור, ערבייה נוצרייה מירושלים, חשבה שאין עוד תקווה, עד שפגשה ב'שיטת אביבה'

"וקע אלפאס פי (אל)ראס"

בגיל 26 היו לנור, ערבייה נוצרייה מירושלים, כל הסיבות לחוש בת מזל: בריאות מצוינת, קריירה חדשה ומרתקת, ארוס מתחשב שאהבה בכל ליבה, משפחה תומכת וחלומות ורודים ותכלכלים על משפחה משלה.

בכלל, הכל אצל נור עבד לפי הספר. גם הווסת. המחזור שלה היה כל כך סדיר מהרגע הראשון, עד שהיה אפשר לכוון על פיו את שעון הכנסייה הישן, שאליה הייתה הולכת להתפלל עם הוריה בכל יום ראשון. לכן, כשהווסת איחרה פתאום, נור הייתה מופתעת מאוד, אך החליטה "לחכות ולראות". אולי הלחץ וההכנות לחתונה גרמו לשיבוש המחזור, חשבה.

לאחר 28 יום כשגם הווסת הבאה לא הגיעה, נור החלה לדאוג. היא הלכה לרופא שנתן לה 10 גלולות למניעת היריון. "אחרי 10 ימים, תופיע הווסת", הוא הבטיח, וכך אכן היה. חודש נוסף עבר. רשימת האורחים כבר גובשה, השמלה הייתה מושלמת ואפילו התפריט כמעט נסגר, נותר רק להחליט על קינוח... והווסת לא הופיעה. שוב הלכה נור לרופא, שוב נטלה גלולות וגם הפעם הופיעה הווסת, דלילה מאוד ונמשכה יום אחד בלבד.

בחודש שלאחר מכן הווסת לא הגיעה בפעם השלישית. הפעם, נור לא הסתפקה בפתרון קצר מועד של גלולות ודרשה מהרופא לבדוק מה הסיבה להיעלמות הווסת. הבדיקות ההורמונליות שביצעה לא יכלו להיות ברורות יותר: נור נכנסה לגיל המעבר. הרופא היה מאוד נחרץ כשבישר לה, בטון מרוחק ונטול רגש כמעט לחלוטין: "לא תוכלי להרות. שנות הפריון שלך תמו. אבל לא נורא", הוסיף וקולו חרץ בנשמתה, "יש היום המון פתרונות אחרים לנשים במצבך. את יכולה לקבל תרומת ביצית, לאמץ..."

בערבית יש משפט שאומר: "וקע אלפאס פי (אל)ראס", שפירושו: "נפל הגרזן על הראש". עכשיו תוסיפו לגרזן עוד 100 טון בטון קשיח ותוכלו להתחיל להבין כיצד הרגישה נור נוכח החדשות שנחתו עליה. היא חיפשה ומצאה רופא אחר, מומחה בכיר בתחום הפריון, שאחרי מבט קצרצר בגיליון הבדיקות הסביר לה שהרפואה הקונבנציונלית לא יודעת כיצד לעזור לה.

היום היא נזכרת שחשבה לעצמה, "אלוהים אדירים, אני רק בת 26, זה לא ייתכן שנגזר עלי לחיות חיים ללא ילדים!" העלבון הצורב היה כפול. קודם גופה בוגד בה, ואז הרופא לא מבין בכלל מה הבעיה, "כשיש היום המון פתרונות אחרים..." בשביל נור לא היו פתרונות אחרים. בקהילה שבה היא חיה, בקרב המשפחה והסביבה - תרומת ביצית אינה פתרון ואינה אופציה. זה לא מקובל וזה לא יקרה. היא לעולם לא תהיה אימא! נור חזרה הביתה בוכה. במטבח, על השולחן, חיכתה לה חבילה ובה ההזמנות שהגיעו מהדפוס. היא הביטה בה ולא ידעה מה תעשה כעת. לספר לבעלה לעתיד? להמשיך בתוכניות כאילו כלום?

נור התיישבה אל שולחן העבודה, הדליקה את המחשב ותיקתקה בגוגל "גיל המעבר". היא קראה בשקיקה כל דף, למדה על התסמינים, הקליקה "גלי חום" ו"הפסקת וסת", עברה אתר אחרי אתר ואז נתקלה במלים 'שיטת אביבה'. היא חייגה למיכל פוני - מדריכה ויועצת בכירה של מרכז שיטת אביבה. מיכל הפנתה אותה לשתי מדריכות שחשבה שיכולות להתאים לה. נור בחרה ברחל זגורי, שגם היא חוותה מצב רפואי זהה לפני שהפכה למדריכת השיטה.

רחל הבינה אותה בלי מלים. קראה את המחשבות והפחדים. הרגישה אותה עוד לפני שנור עצמה ידעה איפה מפריע ומה לא נעים. בסך הכל נפגשו שלוש פעמים. בכל מפגש למדה נור שישה תרגילים משיטת אביבה. רחל עמדה לרשותה בכל שאלה, בכל שעה. ליוותה, תמכה, חיבקה, הקשיבה. התרגילים עצמם היו קשים, נור מעולם לא התמסרה לפעילות גופנית, אבל היא הייתה נחושה להצליח. מלאת אמונה באלוהים, ברחל ובעצמה היא ביצעה את התרגילים בקפדנות, בכל יום, לעיתים אף פעמיים ביום.

אחרי חודש מתחילת הטיפול בשיטת אביבה, חזרה הווסת. שלושה חודשים תרגלה נור את השיטה, ושלושה חודשים הווסת הופיעה מדויקת כמו שעון הכנסייה הישן שבה התחתנה במהלך אותם חודשים.

בחודש הרביעי הווסת לא הופיעה - ולא הייתה מאושרת מנור. היא ידעה שהיא בהיריון. היריון שעל פי הרופא לא אמור היה לקרות לעולם. היום היא אמא לתינוקת מתוקה בת חצי שנה. הווסת עדיין לא חזרה אחרי הלידה אך רחל אומרת שזה בסדר, זה קורה לנשים מניקות. וכשתסיים להניק, נור תחזור לבצע את התרגילים שהצילו אותה והווסת תחזור, בזה היא בטוחה.

"אם יש משהו שהחוויה הזאת לימדה אותי", היא אומרת היום, "זה לא לוותר, תמיד לחפש פתרונות, להתמיד ולהאמין. האושר והיכולת טמונים בגוף שלנו - צריך רק לגלות אותם. נסים קורים. עם התמיכה הנכונה, האמונה וההתמדה - נסים קורים".