סיפורי ההצלחה של שיטת אביבה

גם מהתהומות העמוקים ביותר אפשר לעלות


"...הייתי שבר כלי", היא מספרת. "יותר נמוך מזה לא היה אפשר. כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה ציפייה ...". שם, מהתחתית, נמצא בה הכוח, לנסות שוב – וזה אולי המסר החשוב שהיא מבקשת להעביר הלאה: גם מהתהומות העמוקים ביותר אפשר לעלות, בכוח האמונה ובעזרת התמיכה הרגשית הנכונה.

שיטת אביבה, בשילוב הדיקור, הכינו את גופי לטיפול ההפריה ה-15, ואין לי ספק שהשילוב וההכנה הנכונה של הגוף סייעו לי להיכנס להריון, אומרת ש'. "אבל בד בבד, אני מאמינה שהתמיכה הרגשית שקיבלתי, האפשרות למצוא אמפאתיה מכילה כל כך בתוך הכאוס הרגשי שהייתי נתונה בו, גם לה היה משקל לא מבוטל בהצלחת ההריון הזה

כוח האמונה, התמיכה הרגשית וההכנה הפיסית של הגוף לקראת ההפריה – ש' מאמינה שכל אלה יחדיו עזרו לה להיכנס בסופו של דבר להריון, אחרי שש שנות טיפול ו-15 הפריות חוץ-גופיות. על חשיבותן של ההכנה הרגשית והפיסית לתהליך הפריון

"בתהליך הארוך של טיפולי פוריות, לבעל יש תפקיד אחד מרכזי: עליו לשנן ולזכור שלעולם, לעולם לא יוכל באמת להבין את המקום שבו עומדת זוגתו, ומצד שני – עליו לשאוף בכל מאודו להבין, ולהתאמץ עד כמה שהוא יכול כדי לשים את עצמו במקומה".

את הדברים האלה אומר ב', בעלה של ש' (השמות שמורים שמערכת), שעברה 15 טיפולים ארוכים ומייגעים לפני שזכתה לחבק את בתה התינוקת, בת שישה חודשים. סיפורם אינו סיפור שגרתי של קושי גופני והטיפול בו – האם בכלל יש סיפור כזה שהוא שגרתי? – אלא סיפור על התעלות רוחנית וצורך רגשי עמוק, שנמצאה לו התשובה המתאימה.

ש' וב' הם שומרי מצוות. הם אינם אוהבים לתייג עצמם על פי דרכם האמונית, אבל שניהם מודים כי בעולמם הסגור, שיחות על בעיות פוריות הן עניין שהשתיקה יפה לו. לכן, הפגישה עם יפעת בורודצקי מזור , מדריכת שיטת אביבה, היתה משמעותית כל כך עבורם. אבל לפני זה, הפרטים:

שש שנות טיפולים

"התחתנתי בת 36", מספרת ש', "ובעלי כבר היה בן 41. בחברה שלנו, זה כמובן נחשב גיל מאוחר, וכבר מהרגע הראשון הייתי קצת לחוצה להיכנס להריון. חיכינו חצי שנה, ומשלא קרה דבר התחלנו בבדיקות השגרתיות ובטיפולים: אולטרא-סאונד, הורמונים, הזרעות, ולבסוף הפריה חוץ גופית".

ש' אינה חשה בנוח להרחיב ולספר על סאת הייסורים שעברה, אבל מאותו רגע החל מסע ארוך שנמשך כשש שנים. בזמן הזה היא ידעה מעברי דירה, שינוי הפרוטוקול הרפואי ומעבר לבית חולים אחר לצורך הטיפולים – וגם הריון אחד, בטיפול ה-11, שנגמר אחרי שבועות ספורים.

"אחרי ההפלה ההיא, הייתי שבר כלי", היא מספרת. "יותר נמוך מזה לא היה אפשר. כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה ציפייה התנקזו לרגע ההוא, ופתאום זה נגמר".

שם, מהתחתית, נמצא בה הכוח, אחרי חודשים ספורים של הפסקה, לנסות שוב – וזה אולי המסר החשוב שהיא מבקשת להעביר הלאה: גם מהתהומות העמוקים ביותר אפשר לעלות, בכוח האמונה ובעזרת התמיכה הרגשית הנכונה.

מפגש מלא אמפאתיה

במקצועה, ש' עוסקת בתראפיה, ומתמצאת גם ברזי הרפואה האלטרנטיבית. במהלך שנות הטיפולים, התנסתה בעצמה בסוגים שונים של טיפולים תומכים, מטיפול בעשבי מרפא ועד דיקור במחטים. "בשתי הפעמים היחידות שבהן הקפדתי לקבל טיפול לפני ההפריה ומיד לאחריה, נכנסתי להריון. הפעם הראשונה נגמרה כאמור בהפלה. אל הפעם השנייה, ההריון שהסתיים בלידה, הגעתי כנראה מוכנה יותר", היא אומרת.

אחרי ההתאוששות מההפלה, פנתה ש' אל קרן סלע , מטפלת סינית, וזו המליצה לה לפנות במקביל אל בורודצקי מזור , מדריכת שיטת אביבה . שם, מספרת ש', מצאה את מה שהשתוקקה לו במשך שנים – אמפאתיה, אוזן קשבת, תמיכה מלאה.

"אין לי מלים לתאר מה שיפעת עשתה בשבילי. כבר במפגש הראשון הרגשתי שנוחתת עלי מין שלווה חדשה, רגיעה שלא הכרתי. זה התחיל כבר בקליניקה החמימה, המזמינה, והמשיך בכל תקופת ההדרכה. הייתי מחכה בכיליון עיניים למפגשים איתה – היא הקדישה את כל זמנה ויותר מזה, היא היתה קשובה ומחבקת, שותפה אמיתית. כשהתחלתי לתרגל את תרגילי השיטה אמרתי לה, הלוואי שאזכה לחזור אלייך ואת תהיי הדולה שלי בלידה – וכך היה".

ב', הבעל: כבר בפעם הראשונה שש' חזרה מיפעת, יכולתי לראות שהמפגש היטיב איתה. עד לרגע ההוא, היא אמנם חלקה איתי את הכאב והמשברים, אבל אני גבר, אין לי היכולת האמיתית להבין את המקום שהיא נמצאת בו, למרות הרצון העז. את שאר הסביבה – חברים, מכרים, משפחה – פחות שיתפנו. תקופה מאוד ארוכה הרגשתי שאין לה אוזן קשבת של אישה, ופתאום אחרי המפגש הראשון עם יפעת ראיתי איך משהו בש' נפתח ומתעורר, וגם אני נמלאתי אופטימיות".

יפעת בורודצקי מזור: "ש' וב' הם אנשים דתיים מאוד, כאלו שבנסיבות אחרות מן הסתם לא הייתי פוגשת. אבל נוצר בינינו קשר עמוק, והרגשתי זכות גדולה שאני יכולה לנסות לעזור להם אחרי כל כך הרבה שנים של אכזבות".

ב': "האמת צריכה להיאמר, היה לנו ספק מסוים בקשר לליווי של אישה חילונית. חשבנו בתחילה שאולי נעדיף מישהי עם רקע תורני, כמו שלנו, אבל מרגע שפגשנו ביפעת הבנו שלא מעניין אם היא דתייה או לא. להיפך, דווקא משום שאנחנו מגיעים מעולמות שונים, היה במפגש איתה משהו מאוד מרענן בשבילנו. היא השרתה עלינו שלווה ונעימות בכל הליכותיה. הקליניקה של יפעת פועלת בגעש, בקיבוץ, ובשבילנו הכניסה אל הקיבוץ בכל פעם הביאה משהו מפתיע, חלק ונקי, שהתחברנו אליו לאורך כל הדרך".

טלפון בשבוע 22

"כל הדרך" שב' מדבר עליה התחילה כאמור בלימוד תרגילי שיטת אביבה ותרגולם, והסתיימה כעבור כשנה, בלידת בתם הראשונה של בני הזוג, כשיפעת משמשת כדולה בלידה.

יפעת: "ש' ואני אכן התחברנו בחיבור עמוק מאוד, אבל אחרי תקופה של לימוד התרגילים היא הפסיקה לבוא באופן קבוע. ידעתי שהיא ממשיכה לתרגל, אבל זמן מה לא שמעתי ממנה. ואז, יום אחד, פתאום קיבלתי טלפון: 'אני בשבוע 22, ורוצה לבוא אלייך לקורס הכנה ללידה'. מובן שהייתי מאושרת ונעניתי בשמחה".

ש': "הפעם, בעקבות ההפלה הראשונה ובזכות עצה שקיבלנו מהרב, שאמר כי 'אין הברכה שורה אלא על מה שסמוי מן העין', החלטנו שלא לספר לאיש על ההריון. עד השבוע ה-22, איש לא ידע – וגם אחר כך היו רק מתי-מעט שותפים לסוד. אפילו לאחים שלי סיפרתי על ההריון רק בחודש התשיעי".

אבל יפעת היתה עניין אחר. מספרת ש': "ליפעת חיכיתי לספר, כל כך רציתי שהיא תמשיך ללוות אותי עד ללידה. לא יכולתי לדמיין את עצמי עוברת את הלידה בלעדיה. התחלנו לבוא אליה לקורס הכנה, וכך גם ב' פגש בה והתפתח ביניהם קשר של אמון והערכה".

יפעת ליוותה כאמור את בני הזוג עד הלידה, שבה שימשה גם כתומכת (דולה). זו לא היתה לידה קלה – "אני חוששת שמבחינה פסיכולוגית התקשיתי לשחרר, כל כך אהבתי להיות בהריון", משחזרת ש' – אבל ב' מעיד כי מרגע שיפעת הגיעה למקום אישיותה השלווה והנעימה הקרינה על המקום כולו, והמתח נרגע. גם היום, הם מעידים, נמשך הקשר ביניהם, וב' וש' עודם מתפללים כי יזכו להזדקק לשירותיה פעם נוספת.

"שיטת אביבה , בשילוב הדיקור, הכינו את גופי לטיפול ההפריה ה-15, ואין לי ספק שהשילוב וההכנה הנכונה של הגוף סייעו לי להיכנס להריון, אומרת ש'. "אבל בד בבד, אני מאמינה שהתמיכה הרגשית שקיבלתי, האפשרות למצוא אמפאתיה מכילה כל כך בתוך הכאוס הרגשי שהייתי נתונה בו, גם לה היה משקל לא מבוטל בהצלחת ההריון הזה".