סיפורי ההצלחה של שיטת אביבה

חמישה רופאים שונים אמרו לי שאין סיכוי

"לא פחות מנס רפואי", אמר לשרון הפרופסור הבכיר, שרק שנה קודם ניסה לעניין אותה בתרומת ביצית. על הנס שקרה לה, תינוקת שחוגגת כעת חצי שנה, אחראים לדעתה האמונה העיקשת שלה ונחישותה, אבל בעיקר – תרגילי שיטת אביבה, שאותם הקפידה לעשות בדבקות

התמונה היא לליווי המאמר ואינה תמונתה של שרון וביתה - פרטי ההתקשרות איתה, שמורים במרכז שיטת אביבה. וינתנו למעונינים בתאום איתה ובהסכמתה.

לשרון היה כל מה שרצתה: משרה מאתגרת, בעל אוהב ושני ילדים בריאים, טפו טפו, הגדולה בת 7 והקטן בן 4.5. השנה היתה 2009, ושרון, אוטוטו בת 38, החליטה שעכשיו הזמן לילד נוסף. את שני ההריונות הקודמים השיגה בקלות, כך ששום בעיה לא נראתה באופק.

ואולם, כעבור שישה חודשים של ניסיונות ספונטניים להרות, היא הבינה שהפעם זה לא יהיה פשוט כל כך. "הלכתי בפעם הראשונה להתייעץ עם רופאת נשים, וזו, בגלל הגיל, שלחה אותי לפני הכל לעשות 'פרופיל הורמונלי'", היא מספרת. התוצאות הפתיעו אותה: מסתבר שבגיל 38, הוגדרה שרון כמי שנמצאת בתחילתו של תהליך מנפאוזה – FSH גבוה, אפס ביוץ, ועם סיכויים קלושים מאוד להיכנס להריון. "הרופאה הראשונה היתה מאוד ישירה וחד-משמעית: היא אמרה שהיא לא מכירה מקרים של נשים במצבי שנכנסו להריון – אבל בכל זאת שלחה אותי למרפאת הפוריות של קופת החולים".

שם, במרפאה, התחילה שרון בתהליך השגרתי של ראשית טיפולי הפוריות: מעקב זקיקים, בדיקות דם, והזרעות שהחלו בדצמבר 2009. אבל אחרי שתי הזרעות ותרופות הורמונאליות שלא הביאו להריון המיוחל, הבינה שרון ש"אני לא בכיוון. אמנם עשיתי הפסקה בין ההזרעות, אבל הרגשתי שהגוף לא מגיב טוב. הווסת נהייתה פחות ופחות סדירה, כבר כמעט שלא קיבלתי, ושני הרופאים שטיפלו בי לא ראו הרבה סיכוי לשינוי. החלטתי לשנות כיוון, ובשלב ראשון החלפתי רופא".

"בואי אספר לך על התוכנית שלנו לתרומת ביצית"

הזמן הוא מאי 2010, ושרון כבר מנסה הזרעה נוספת, הפעם אצל רופא פרטי. ההזרעה נכשלת, והפרוטוקול הרפואי החדש שמציע הרופא – הרביעי במספר! - כולל הפעם טיפול הורמונאלי אינטנסיבי יותר. אבל מטיפול לטיפול הווסת נעלמת וה-FSH רק עולה. "מ-FSH 12, זה הערך שנמצא כשהתחלתי בכל התהליך, הגעתי ל-FSH 49.3 – ועוד הייתי מפוצצת מהורמונים!", היא מספרת. "במשך שנה ניתנו לי הורמונים והייתי במעקב זקיקים – אבל לא הגעתי להפריה חוץ גופית. לא התפתח שום זקיק לגודל המתאים. רק פעם אחת, באפריל, נמצא זקיק מתאים, וכבר שכבתי על מיטת הטיפולים כדי לעבור שאיבת ביצית – אבל הזקיק נעלם, הרופא לא הצליח לשאוב את הביצית". ההזרעה הרביעית שבוצעה במקום השאיבה נכשלה אף היא.

"הרופא ההוא", היא אומרת בכאב, "לא באמת ראה אותי. בכל פעם שלא קיבלתי וסת, הוא היה שולח אותי לקחת גלולות: קחי שבועיים, והמחזור יגיע. אבל היה לי ברור שזה מחזור מלאכותי, צחוק מהעבודה. קיבלתי כמות עצומה של הורמונים שניתנו בצורה לא מבוקרת, כאילו נשלפו מאיזו תוכנית מגירה – לא פרוטוקול שהותאם לי, לנתונים שלי או למצב שלי. הבנתי שאני משלמת מחיר גבוה ולא רציתי את זה יותר. באיזשהו שלב פשוט הפסקתי ללכת אליו".

בספטמבר 2011, קרובה לייאוש, פנתה שרון לקבל דעה חמישית. "הלכתי למומחה גדול לפריון, פרופסור מהליגה הראשונה. כשהוא ראה את המספרים, הוא אמר לי: "יקירתי, בואי אני אספר לך על תוכנית תרומת הביציות שלנו"....

שרון ההמומה לא ציפתה לפסק דין קשה כזה, אבל הרופא לא השאיר פתח לתקווה: "אני מציע שתסתכלי למציאות בעיניים. הגיע הזמן לוותר", הוא אמר לה. "אם היית באה אלי מלכתחילה", הוסיף, "לא הייתי נותן לך בכלל להתחיל עם ההורמונים. חבל שביזבזת את הזמן שלך ואיפשרת להם לדחוף לך כל כך הרבה הורמונים. בקיצור, אם את באמת לא מוותרת על חלום הילד השלישי – תרומת ביצית היא הסיכוי היחיד שלך".

רק שלושה שבועות של תרגול – והופיעה הווסת

"שקלתי", אומרת שרון, "באמת שקלתי. בעלי ואני חשבנו על זה הרבה, אבל בסוף פסלנו. לא רצינו תרומת ביצית. החלטתי לשמוח במה שיש לי, להודות על הילדים הנפלאים שישנם. הייתי כבר בת 40, וּויתרתי".

שרון חשבה שהרימה ידיים, עד שפגשה חברה שסיפרה לה במקרה על כתבה מעניינת ב"לאשה", ועל "שיטה חדשה, שנראית דווקא מעניינת". לדעת שרון, החברה הזאת היתה כנראה שליחת מצווה, אחרת קשה להסביר מה גרם לה להתעקש וגם לשלוח אליה את כתובת אתר האינטרנט של שיטת אביבה .

"נכנסתי לאתר, קראתי את הסיפורים, והבנתי שניתנה לי כאן הזדמנות נוספת. יצרתי קשר עם מדריכה בשם מלי אלי", היא משחזרת. "הפגישה הראשונה היתה באוקטובר 2011. זה היה אחרי חצי שנה שבה לא קיבלתי בכלל וסת, אפילו לא דימום מקרי. בעצם, הייתי לגמרי עם תופעות של גיל המעבר, ושיא של רמת ה-"FSH.

שרון מעידה שהיא "התחילה ממינוס". "לא רק שהייתי צריכה לייצר ביוץ, הייתי צריכה להחזיר את הווסת. אבל משהו בגישה של מלי מאוד הרגיע אותי למן הרגע הראשון. היא אמרה לי: יש לך שני ילדים, תודה לאל, הילד השלישי יהיה בונוס, הדובדבן שבקצפת. יקרה יקרה, לא יקרה, גם טוב".

עניין הרוגע הוא אלמנט מרכזי בסיפור ההצלחה של שרון: "למרות שתמיד מדברים על זה שחשוב להירגע, שזה משפיע על האיזון ההורמונאלי – זה לא באמת אפשרי. כמה כבר את יכולה להירגע כשכל יום את רצה לבדיקות דם, ולמעקב זקיקים, ואז אמורה לחזור לעבודה ולשדר עסקים כרגיל? אני מודה שבטיפול הקונבנציונלי מעולם לא הגעתי לרגיעה הזאת – ואילו כבר במפגש הראשון עם מלי היה משהו שעבד טוב, שהצליח להשרות עלי שלווה".

שרון התחילה לתרגל. "חשוב לי לומר שעשיתי את התרגילים באדיקות – בדיוק-בדיוק כמו שמלי אמרה", וכעבור כשלושה שבועות הופיעה, לראשונה זה חודשים, הווסת. "רק כמה טיפות של דם – אבל איזה אושר!", היא נזכרת.

"הטיפות המעטות האלה גרמו לי להבין שמצאתי את הכיוון הנכון, ונהייתי לגמרי פנאטית עם התרגילים, מוזרים והזויים ככל שנראו לי. מלי, מצידה, היתה מנחה נהדרת – סבלנית, קשובה, זמינה בכל רגע, מסבירה כל דבר עד תום ומוודאת שהבנתי נכון ואני מבצעת במדויק. לא שניצלתי את הזמינות שלה 24/7, אבל בכל פעם שפניתי אליה היא היתה שם – בטלפון, בסמס, נותנת את המקסימום ועוד קצת, נדיבה, נינוחה, מאוד מפוקסת".

כבר בווסת הראשונה הרגישה שרון ש"משהו קורה שם, משהו זז. אפילו היו לי כאבי ביוץ", אבל עבר עוד חודש עד שקרה הנס. "34 יום אחרי הווסת הראשונה הגיעה הווסת השנייה – ובביוץ שאחריה – בינגו. איפשהו, כנראה ב-1.1.2012, בייצתי ונכנסתי להריון. היתה לי הרגשה שאקבל מתנה לקראת השנה החדשה".

"את נס רפואי!", אמר לה הפרופסור בעל השם כששבה אליו עם התוצאות, "לא האמנתי שיש לך סיכוי". אותו רופא, אגב, גם ליווה אותה בהמשך במעקב ההריון.

היום, כשלבתה התינוקת מלאו בדיוק שישה חודשים, ממליצה שרון לכל חברותיה על השיטה. "אמנם התחלתי להדליק נרות, והתפללתי לאלוהים שיברך אותי בתינוק – אבל אין לי ספק שהתרגול של שיטת אביבה עשה את השינוי".

לחברותיה לדרך, ולנשים אחרות, היא מייעצת לשמור על ביקורתיות מול הממסד הרפואי, לא להסכים לכל טיפול בלי לבדוק, ולצבור ידע ודעה עצמאית. אבל יותר מכל, היא מבקשת לא להתייאש, להקפיד על ביצוע התרגילים כהלכתם – ולשמור על שלווה ואופטימיות. מהניסיון שלה, זה המפתח להצלחה.