שיטת אביבה - מאמרים וכתבות

למה דווקא אני?

"למה אני?": למה רק אני לא מצליחה? למה כולן מסביב מצליחות להיכנס להריון בשנייה ורק אני מחכה ומחכה?" למה כולן תוקעות ג'אנק פוד בלי הכרה ורק לי אומרים לאכול נכון? למה כל העצבניות, הנוירוטיות, הוורקוהוליות כבר מזמן בהריון שני ושלישי, ורק לי אומרים, 'כשתירגעי, תצליחי...'?

מאת מיכל פוני, מדריכה בכירה ויועצת של מרכז שיטת אביבה

בכל בוקר אני רואה את גלי, השכנה ממול, יוצאת לעבודה. היא מטופחת מכף רגל עד ראש, תמיד לבושה טיפ טופ, תמיד על עקבים דקיקים, תמיד good hair day... אבל מה שמעורר את קנאתי יותר מכל הן הציפורניים שלה: ארוכות ארוכות, משוחות בכל פעם בלק אופנתי אחר, לפעמים אפילו משובצות קריסטלים, ויפות כל כך שבא לבכות.

"איך את עושה את זה", אני שואלת בכל פעם שאנחנו נפגשות בדרך לגן של הילדים, "איך אצלך הן כל כך ארוכות ויפות, בעוד שאצלי, בכל פעם שהן גדלות יותר ממילימטר הן מיד מתפצלות ונשברות?"

"מה הבעיה", גלי מחייכת בנדיבות, "פשוט תפסיקי לכסוס ותאכלי הרבה טחינה..", היא אומרת ומתעופפת לדרכה, על עקבי הסטילטו שלה. אבל זהו, שאני בכלל לא כוססת, ודווקא מתה על טחינה.

למה אצלה זה ככה ואצלי זה אחרת – השאלה הזאת מעסיקה אותנו מיומנו הראשון, ובכל תחום: למה לילדה הזאת יש תלתלים חומים ורכים ואצלי רק מקלות שלא מסתדרים בשום תסרוקת; ולמה זאת כל כך קטנה ומתוקה והרגליים הארוכות שלי תמיד מסתבכות עם עצמן; ולמה ההיא רצה כל כך מהר ואני, אני בקושי מגיעה עד קו הגמר?

שונות מבחוץ – וגם מבפנים

בעבודתי עם מטופלות פריון, אני שומעת שוב ושוב את את הטענה "למה אני?": למה רק אני לא מצליחה? למה כולן מסביב מצליחות להיכנס להריון בשנייה ורק אני מחכה ומחכה?" למה כולן תוקעות ג'אנק פוד בלי הכרה ורק לי אומרים לאכול נכון? למה כל העצבניות, הנוירוטיות, הוורקוהוליות כבר מזמן בהריון שני ושלישי, ורק לי אומרים, 'כשתירגעי, תצליחי..'?

כאשר מדובר בגוף האדם, אנחנו שונים גם מבפנים – בדיוק כמו מבחוץ. לאחת אוזניים קטנות ולאחרת שיער מתולתל, לזו שפתיים רחבות ולאחרת אף קטן וסולד, לזו שחלה מנומנמת ולאחת צוואר רחם קצר. אף שאנחנו לא נחשפות לאיברים הפנימיים, אנחנו שונות זו מזו גם בתכונות הפיזיולוגיות שקיבלנו בירושה עם הקוד הגנטי שלנו, או במאפיינים שהתפתחו אצלנו עם אורח החיים, התזונה וההרגלים היומיומיים שלנו.

לאחרונה פורסם מחקר שקבע כי חשיפה לחומר הכימי ביספינול A, הנפוץ בתעשיית הפלסטיק, פוגעת בביציות אנושיות ועלולה לפגוע בפוריות האשה. החוקרים הגיעו למסקנה כי לחשיפה ממושכת לחומר הזה, אפילו בריכוז נמוך, יש השלכות אפשריות על הפוריות ומומלץ להימנע ממנה ככל האפשר, למשל בהימנעות מחימום מזון באריזות פלסטיק במיקרו.

"השלכות אפשריות" - זו בדיוק התשובה לשאלה המטרידה "למה אני?": לא כל הנשים ייפגעו מחשיפה לביספינול A, אבל יש אפשרות שייפגעו. כלומר חלק ייפגעו, וחלק לא. חלק רגישות יותר – ואחרות פחות. יהיו נשים שימשיכו לאכול ג'אנק פוד מחומם במיקרו בקופסאות פלסטיק, ובכל זאת יהרו בקלות ויילדו ילדים בריאים. לעומתן, אחרות יתקשו להרות במשך שנים, למרות שהקפידו לצרוך אוכל בריא ומאוזן כל חייהן.

דרגות שונות של רגישות

זוכרת את ההיא שלא קיבלה וסת במשך כל תקופת הטירונות? ואיך בדיוק לקראת הנסיעה הראשונה שלך לחו"ל הקדים לך הווסת בשבוע? ואת החברה שדיממה בלי הפסקה במשך כל תקופת הבגרויות? עם הזמן, למדתי שיש נשים רגישות יותר - כל שינוי קטן באורח החיים או במצב הלחץ וההתרגשות משפיע מיד על המערכת ההורמונאלית שלהן ומוציא אותן מאיזון: מעבר דירה, מחלה של אחד מבני המשפחה, מחסור בשעות שינה או לחץ בעבודה – כל אלו ישבשו את המחזור שלהן.

לרוב, יהיו אלה נשים שרגישות יותר גם באספקטים אחרים - תשומת ליבן נתונה למצוקות הזולת, הן פגיעות ובעלות חושים מחודדים ועצבים חשופים, והן יהיו נתונות להשפעת שינויים סביבתיים וטלטלות חיצוניות. המערכת ההורמונאלית שלהן תצא מאיזון מכל הסלמה במצב הביטחוני, במעבר דירה, בהחלפת מקום עבודה, בגיוס לצבא. אפילו שינויים במזג האוויר ישבשו אצלן את המחזור.

אנחנו לא דומות זו לזו. כל אחת היא עולם ומלואו. הנטייה הראשונה שלנו היא להשוות, לחפש פתרונות שעזרו לאחרות - אנחנו משוטטות בפורומים ומחפשות המלצות על רופא מוכשר או פרוטוקול מוצלח ואפילו טיפול אלטרנטיבי שעשו פלאות למישהי אחרת, ולא תמיד מתעכבות להתבונן פנימה ולשאול מה באמת מתאים לנו, לאופי שלנו, לאורח החיים שלנו ולתגובות הגוף שלנו. רופא שהתאים לאחת אולי לא יתאים גם לי, תרופה שעשתה פלאים אצל אחרת עלולה במקרה שלי לגרום לנזק...

להיזהר מהשוואות

נכון, אי אפשר להתחמק מהשוואות – זו הדרך שלנו לשפוט ולהעריך כמעט כל דבר; וגם מותר ונכון לקבל המלצות, עצות, הדרכה והכוונה. רק צריך להיזהר, לקחת כל המלצה בעירבון מוגבל – ובעיקר צריך להעמיק את ההתבוננות הפנימית, ולהכיר את עצמנו היטב היטב.

מה שמחזיר אותי לגלי ולציפורניים שלה. שנתיים של הערצה ותסכול נגמרו השבוע, כשהבנתי פתאום שאין מה לעשות – לעולם לא יהיו לי ציפורניים כאלה. אצלי זה לא עובד, למרות שאני לא כוססת ודווקא כן מטורפת על טחינה. אז לקחתי את עצמי ואת כפות הידיים שלי לשולה, מקצה הרחוב, שתבנה לי ציפורניים מושלמות וארוכות, אחת אחת. נכון, זה לא בא לי טבעי, וגם עלה הון לא קטן. אבל לפעמים, אם משהו לא הולך ישר, צריך פשוט לעקוף ולנסות מכיוון אחר. מה שעובד אצל גלי פשוט לא עובד אצלי. אבל עכשיו גם יש לי קריסטל על הזרת – ואת הכלים שמישהו אחר יעשה.